ארבעת הבנים

זה שאינו יודע לשאול | בארי אייזן, סטודנט לאמנות

שאינו יודע לשאול הוא אולי אותו אחד שתמיד מתנהג כיודע, שתמיד יש לו מה להגיד, מרגיש בטוח בכל סיטואציה עם תשובה מוכנה מראש.

לא נמצא אצלו סימן שאלה בסוף משפט, רק נקודה או סימן קריאה. אדם כזה מעורר את רחמינו, עמידתו הטוטאלית נגד האפשרות לרגע לשאול, להיות פגיע, במצב של ריישה שלא אתידע ושלעת מגרמיה כלום. זה נראה לנו מעט מגוחך, כיוון שהעמידה של האנושי עומדת על בלימה. אפילו הגאולה היתה במרחב של חוסר ידיעה. ״כחצות״ נאמר.

איפה הדברים קורים? איפה שאין לי תשובה , כשאני לא מכיר אני נהיה ערני, חש, מקווה, מתפלל. מכאן, מהמילואים בצפון רואים את זה בחוש. המנצח הוא מי שלא נשאר מקובע לשבלונות הישנות, שלומד כל הזמן, שמשתנה.

ומי שהוא אינו יודע לשאול עליו נאמר ׳ את פתח לו׳, פתח לו פתח כחודו של מחט, חרך של ירי, כדי שיוכל סוף סוף לנוע, שיקיים לרגע חילוף חומרים עם העולם. הפתיחה נמצאת היכן שיש חוסר, שאין קיר, שם יש דלת, פתח. כך גם האדם מתפקד ונפגש עם העולם, הזולת, האנושי והאלוהי דרך חוריו, חסרונותיו, חורי העיניים, האף, הפה, האוזניים ועוד, אולם לפעמים הוא נאלץ לפתוח על מנת להיפגש. להיזרק אל הלא נודע ולסמוך על מרחב הביניים הזה. אתר שקיימה בשאלה.

רוצה גם לשנות עולם דרך עיצוב תאטרון או אומנות?

עקבו אחרינו גם באינסטגרם